גלית גור

פסיכותרפיה
לילדים ומתבגרים
בבנימינה

Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit. Sed eu tellus at arcu luctus mollis. Aenean luctus sem eu dui rutrum hendrerit. Morbi facilisis tincidunt diam, ac congue magna ornare quis. Vivamus molestie purus a justo dapibus cursus. Class aptent taciti sociosqu ad litora torquent per conubia nostra, per inceptos himenaeos. Aliquam erat volutpat. Phasellus quis lectus nisi, ut mattis urna. Nam mattis scelerisque luctus.
galit.gur@gmail.com   054-4713896   ששת הימים 5 בנימינה (המושבה הותיקה) 
לתיאום פגישה חייגו עכשיו
"כמו שיום שעבר כראוי מביא לילה של שינה טובה,
כך גם חיים שנוצלו כראוי מביאים מוות טוב"

ליאונרדו דה וינצ'י 
תפיסת המוות אצל ילדים
מושג המוות אצל ילדים וכיצד ילדים תופסים מוות הוא נושא שמעורר סקרנות ועניין מחד וחששות רבים מאידך אצל הורים רבים. במאמר זה אנסה להבהיר כיצד ילדים תופסים את המוות על פני רצף ההתפתחות ולמה לא צריך לחשוש מלשוחח עמם על כך.

מבחינה אינטואיטיבית עבור ילדים צעירים משמעות המוות מתקשרת יותר מכל לפרידה. תיאורטיקנים שעסקו בתפיסת המוות סבורים שפחד ממוות מקורו בפחד מפרידה מההורים, שהם מקור הנחמה והביטחון של התינוק, הפעוט או הילד. יש שגורסים כי הפחדים ממוות ומכיליון הם מולדים. פחדים אלה מתחזקים בתהליך גיבוש העצמאות והנפרדות של הילד כאשר מתברר לילד שהאיחוד שחווה עם הוריו בתחילת חייו אט אט מתפוגג והוריו מתחילים להיתפס בעיניו כישויות נפרדות. 

במהלך ההתפתחות הרגשית והשכלית של הילד מתגבש מושג המוות אצל ילדים בצורה הדרגתית וזהו תהליך שנפרש על פני שנים עד לכדי הבשלה בסביבות גיל 10, שבה למרבית הילדים יש מושג די מציאותי של המוות הדומה לזה של המבוגר. בעוד שמבחינה קוגניטיבית יש לילדים באותה קבוצת גיל מכנה משותף ביחס להבנה ולתפיסה את המוות, כל ילד מפתח משמעות אישית וייחודית בהתאם לאישיותו ונסיבות חייו ומידת החשיפה לאירועי מוות בסביבתו הקרובה.

תפיסת המוות מבחינה קוגניטיבית (שכלית)

מושג המוות הוא מושג מורכב, ועל מנת להבינו הילד צריך לרכוש מספר מושגים בסיסיים. למשל מושג הזמן. בגיל צעיר הזמן נחווה כמעגלי, על פי מחזורי רעב ושובע או יום ולילה. על מנת להבין את סופיות המוות נדרשת תפיסה של הזמן כחד כיווני ולא מעגלי, ככזה שמתקדם מהעבר אל העתיד ומסתיים. לכן כאשר מושג הזמן אינו מגובש (גילאי 3-4), ילדים רבים חושבים שגם החיים והמוות הם מחזוריים, ולאחר המוות מתרחשים חיים נוספים, ולא מצליחים להבין כי החיים הם סופיים והמוות הוא בלתי הפיך. כמו כן, על מנת לתפוס מהו מוות ילדים צריכים לרכוש "קביעות אובייקט". בקביעות אובייקט הכוונה היא ליכולת להבין כי האדם השני ממשיך להתקיים בתודעה שלי גם כשאני לא חש אותו (מריח, רואה שומע או ממשש). תינוקות חווים את הדמות שמטפלת בהם כהמשך ישיר לעצמם והם אינם מסוגלים להבין כי היא קיימת גם כנפרדת מהם. לכן כאשר האמא "נעלמת" מעיניהם, או שהם לא חשים אותה לפרק זמן ארוך מידי היא "לכאורה" מתה בתפיסה הינקותית. רק בסביבות גיל 8 חודשים תינוקות רוכשים "קביעות אובייקט" והם מתחילים להבין שאמא מתקיימת גם כאשר הם לא רואים אותה. ניתן לראות המחשה לכך במשחק ה"קוקו" שתינוקות ופעוטות כל כך אוהבים, בדיוק מהסיבה שזהו משחק שמעבד פחדי פרידה ומוות.
 
לצורך תפיסת מושג המוות ילדים צריכים להבין סיבתיות מהי ואת הרצף ההגיוני של סיבה ותוצאה. חשיבה סיבתית לא בשלה יכולה לגרום לילד להאמין כי התנהגות או מחשבה כלשהי עלולה לגרום למוות, מצב זה נקרא בשפה מקצועית "חשיבה מאגית". ילדים בגיל הרך מאופיינים בחשיבה מאגית ונוטים לעתים לחשוב שבגלל מחשבה שלהם או פעולה שעשו אדם קרוב להם יכול למות. ילדים נפרדים אט אט מסגנון החשיבה הזה בגילאי בית הספר. בנוסף נדרשת היכולת להבחין בין חי לדומם. בגיל הרך לילדים יש יכולת לייחס חיים לכל חפץ, מאוחר יותר ילדים מייחסים חיים לכל אובייקט שנע. בהמשך ילדים משיגים את ההבנה שכל מה שנע בכוחות עצמו הוא יצור חי עד להבנה הבוגרת של החיים כתהליך ביולוגי. כמו כן לצורך תפיסת המוות נדרשת התפתחות שפתית שעוזרת לגבש את החשיבה ולהפוך אותה למופשטת והגיונית יותר. כך גם עולם החוויה והרגש מתגבש, מתארגן והופך מובן יותר.

מפגש עם מוות על פני רצף ההתפתחות


בגיל הרך (3-6) – בגיל הרך הפעוט או הילד עדיין מאוד תלוי במבוגר קרוב והעמדה שלו היא אגוצנטרית (אני במרכז). המוות עדיין לא נתפס כמצב בלתי הפיך ולכן במצב בו אדם קרוב בסביבתו של הילד מת נוכל לראות תגובות של הכחשה, אי קבלה, התעלמות או התייחסות למצב כמצב זמני והפיך. הילדים בגיל הרך מפגינים את תחשותיהם באמצעות משחק ויגלו תגובות של דאגה לעצמם ואיך המוות ישפיע על חייהם. 

בגילאי בית הספר היסודי (6-9) – בגיל זה מתבססת ההבנה של ילדים בדבר סופיות ונצחיות המוות והתפיסה שלהם יותר מציאותית. בשלב זה, בגלל המודעות והידע שנרכש סביב המוות עלולות לצוץ חששות וחרדות אצל הילדים. לכן חשוב מאוד לצייד אותם  בדרכי התמודדות עם הרגשות הקשים הללו. המנעות מלשוחח על הנושא עלולה רק להגביר את החרדה ואי הוודאות, לכן חשוב לשוחח עם ילדים, לתת לגיטימציה לתחושות השונות שעולות סביב מוות, ולענות על השאלות שמתעוררות בצורה כנה ואמיתית.

בטרום התבגרות (10-12) - תפיסת המוות בשלב זה מאופיינית בהבנה עמוקה יותר של הפגיעוּת האנושית, ולכן באופן טבעי עולה החרדה לשלומם של הקרובים. ילדים חשופים למוות מתאונות, מחלות, מלחמות, או טרור אך עלולים להתקשות לשוחח על הנושא לכן חשוב לסייע לילד להוריד מעצמו אחריות ורגשי אשמה הנלווים לחוסר האונים שהוא חש. כמו כן, כאשר הנושא "פתוח" ומתאפשר דיאלוג טבעי בין הילד למבוגר, זה מאפשר פריקה של פחדים וחרדות. כאשר ילדים חשים את "ההימנעות" של מבוגרים ממגע עם נושא המוות, זה משאיר אותם להתמודד לבד עם התחושות הקשות.

בהתבגרות (13-18) - התמודדות עם מוות בשלב זה עלולה לקבל צורה של התרסה. יכול להופיע שימוש בהומור "שחור", שהיא דרך להתמודד עם נושא המוות ולפרק פחדים שנלווים לו. אצל מתבגרים עלולה לצוץ נטייה לקחת סיכון ולהתגרות במוות כאשר המוטיבציה הלא מודעת היא לחוש חסין מול התחושות של חוסר האונים שמוות מעורר (לי זה לא יקרה). המתבגר זקוק למבוגר שיעזור לו לתעל את התחושות הקשות שהמוות מעורר לעשייה קונקרטית. כאשרה עשייה הקונקרטית מאפשרת למתבגר להחזיר תחושה של שליטה מתוך נטילת אחריות ולקיחת תפקיד בוגר, דבר שמארגן את המשמעות האנושית, הערכית והבלתי נמנעת של המוות.





חייגו עכשיו 054-4713896